בנק לאומי לישראל בע”מ סניף רחובות תבע חברה בע”מ ואחד מבעלי חברה שערב לחשבון החברה. כבר עתה יצוין כי הבעלים הנוסף של החברה ערב אף הוא מחשבון החברה, אך ברח לחו”ל ועל כן משיקוליו הוא החליט הבנק שלא להגיש נגדו תביעה, אלא כאמור תבע את החברה בע”מ ורק אחד מבעליה אשר חתם על כתב ערבות.
הערב שנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן לבית משפט השלום בתל אביב יפו בא טען בין היתר כי שותפו לשעבר, קרי הבעלים הנוסף של החברה שברח לחו”ל, העביר בעת פתיחת חשבון החברה בבנק לאומי סניף רחובות את פיקדון בסכום של כ – 50,000 דולר שהיה מופקד בבנק הפועלים סניף פתח תקווה. לטענת הערב שנתבע פיקדון זה שימש כבטחון לאשראי של מאות אלפי שקלים שניתן על ידי הבנק לחברה. עוד טען הערב שנתבע כי כאשר חשבון החברה הסתבך, עשה הבנק קנוניה עם הערב השני (שלא נתבע), ואפשר לו למשוך את הפיקדון ששימש בטחון לאשראי של החברה ובכך השמיט הבנק את הבטוחה שהיתה לו לאשראי שנצרך.
לצורך הוכחת טענה זו ביקש הערב הראשון כי הבנק ימציא לו דפי חשבון וכן מסמכים אחרים אשר שייכים לחשבונו הפרטי של הערב השני לרבות מסמכים המצביעים על הפיקדון האמור ומשיכתו ע”י הערב השני. הבנק סירב להיענות לבקשה זו בטענה כי חל חיסיון בנקאי לפיו אסור לו לגלות כל פרט שהוא באשר לחשבונו של הערב השני בהיותו חשבון פרטי שאינו קשור לחשבונה של החברה. לעומת זאת, טען הערב הראשון, כי הוא זכאי לקבל את המסמכים המבוקשים הואיל ולטענתו הערב השני חתם על כתב הערבות לטובת חשבון החברה ואף הפיקדון שהיה מופקד בחשבונו הפרטי שימש כבטוחה מחשבונה של החברה, על כן לטענתו, משהערב השני קשר את חשבונו הפרטי לחשבונה של החברה, קמה לערב הראשון הזכות לקבל מסמכים השייכים לחשבונו של הערב השני, הגם שחשבון זה הוא חשבון פרטי והערב השני אף לא נתבע על ידי הבנק.
בענין זה ישנן הלכות של בית משפט העליון הקובעות כי אך ורק מסיבות נדירות ביותר ניתן להסיר את החיסיון הבנקאי, למשל, כאשר ישנם ראיות המצביעות על כך כי החשבון הבנקאי הוא למעשה חשבונו של בעל הדין, על אף שאינו רשום על שמו, או כי בעל הדין העביר לחשבונו של אותו צד שלישי כספים, שלא בתום לב ובמטרה להסתיר עובדה זו, תוך שיתוף פעולה עם בעל החשבון – כל זאת לאחר שניתנה לצד השלישי, העלול להיפגע, הזדמנות להשמיע טענותיו והסתייגויותיו לגילוי. עוד נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון כי לזכות לסודיות בנקאית יש מעמד בכורה, אך לא בכל מקרה, וכי המדובר בחיסיון יחסי שיש לאזנו על פי מידת הפגיעה וכל האינטרסים המתנגשים.
כבוד השופט חגי ברנר, שדן במקרה הנוכחי, בהחלטה אמיצה, קבע כי בסופו של דבר החיסיון הבנקאי אינו חיסיון מוחלט, והוא נסוג בנסיבות מסוימות מפני האינטרס של חשיפת אמת. בתיק זה החליט בית המשפט כי על רקע טענותיו של הערב הראשון, שלא נספרו בשלב זה של הדיון, הוא הגיע למסקנה כי האינטרס בחשיפת האמת עולה על האינטרס לפרטיות של הערב השני, וזאת לנוכח העובדה שאם אכן הערב השני הסכים כי פיקדונותיו ישועבדו לטובת חשבונה של החברה, והוא אף ערב לחשבונה של החברה, בכך הוא קשר במידת מה את חשבונו הפרטי עם חשבונה של החברה, דבר המפחית את מידת ההגנה שיש ליחס לפרטיות חשבונו. עוד קבע השופט חגי ברנר כי חשיפת המידע חיונית לביסוס הגנתו של הערב הראשון, במיוחד לנוכח העובדה שהבנק טוען כי הפיקדון היה משועבד אך ורק לטובת חשבונו הפרטי של הערב השני, ובלא הגילוי המבוקש, לא ניתן יהיה להוכיח אחרת. בסיכומה של החלטה נקבע כי יש להורות על גילוי דפי האובליגו של הערב השני ככל שהם מצביעים על העמדת בטוחות לטובת חשבונה של החברה, דפי יתרות סוף שנה בחשבונו של הערב השני מאז נפתח חשבון החברה ועד למועד הגשת התביעה, ככל שהם מצביעים על העמדת בטוחות לטובת חשבונה של החברה, ותדפיסי בנק משנת 2005 המראים מתי נמשך הפיקדון שבמחלוקת.
כאמור המדובר בהחלטה נדירה בנסיבותיה כאשר בית המשפט מבטל חיסיון בנקאי ומחייב בנק לגלות פרטים של חשבונו של צד שלישי, כאשר המיוחד בהחלטה זו, היא שאף לא נתבקשה וממילא לא ניתנה תגובתו של אותו צד שלישי, עד כדי כך היה סבור בית המשפט כי אכן הגילוי המבוקש הוא חיוני לחשיפת האמת.